| גולשים יקרים, הכול היה מוכן והמגזין עמד להישלח, אלא שרעידת האדמה בניו זילנד שינתה את התמונה. תודה לא-ל צוות ואורחי הבית חב"ד ניצלו, אך כלי התקשורת מדווחים על 65 הרוגים (לפחות) וחשש כבד לחייו של ישראלי אחד. השאלה שכולם שואלים כעת היא: כיצד אפשר לעזור? בין אם אלו ממשלות, ארגוני צדקה, או אפילו אנשים פרטיים. כשאסון מכה, חלילה, כולם מרגישים צורך ורצון לעזור. כנראה תוך זמן קצר התמונה תתחיל להתבהר וגם אפשרויות העזרה השונות שיהיו זמינים לכל מי שרק יחפוץ בכך. משום מה מחשבותיי נודדות לא למה שיקרה מחר, אלא למה שיקרה בעוד כמה שבועות או כמה חודשים. רעידת האדמה תימחק לגמרי מסדר היום החדשותי (אולי יקצו לה ערך בויקיפדיה שייעלם אף הוא בתהומות הנשיה), אירועים אחרים, בוערים יותר, ימלאו את סדר היום ואת מחשבותינו. ורק התושבים המסכנים יצטרכו להקים את ביתם, לבנה אחר לבנה, צעד אחר צעד בהליך שיכול להימשך חודשים ובמקרים אחרים אף שנים רבות. והם יהיו לבד. בודדים. אנו צריכים להיות יותר רגישים לאחרים. אם שמענו על משהו לא טוב שאירע לפלוני אלמוני, מלבד העזרה המידית, חשוב שנזכור אותם גם אחרי שנה. אפילו שיחת טלפון פשוטה של "שלום, זה ___, רק רציתי לשאול מה שלומכם" יכולה לחולל פלאים. היא תתן להם את ההרגשה שהם לא לבד, ושמישהו חושב עליהם. ובינתיים, הבה נישא תפילה לבורא העולם שמאמצי החילוץ יצליחו, החלמה והתאוששות מהירה לכל מי שנפגע ברעש האדמה פיזית, כספית או מנטלית, ושהעולם כולו יגיע כבר לקראת שלימותו המיוחלת בביאת המשיח, אז איש לא ידע עוד צער. שלכם, הרב מנדי קמינקר |
