| ידידים יקרים, מכרה שלי עלתה לארץ לפני חודשיים. "איך את מתאקלמת?" שאלתי אותה. "ארץ ישראל היא הארץ הכי טובה בעולם!" היא הצהירה בלי לחשוב פעמיים. "ואיך העבודה?" המשכתי לשאול (היא בעלת משרה בכירה בתחום הפיננסי). - "כמעט לא התחלתי לעבוד. כל אדם אליו אני מתקשרת אומר "תתקשרי אחרי החגים'"... מדוע כולנו נוטים לדחות דברים ל"אחרי החגים?" כי תקופת החגים היא תקופה מיוחדת, תקופה של שמחה ושל השראה. אנו לא רוצים לתת למטלות היומיות, לאפרוריותה של השגרה להפריע לנו. אנו רוצים להישאר בעולם היפה של החגים ולספוג מהם עוד ועוד. אך החגים נגמרו, ובפנינו עומדות שתי ברירות: לצנוח ממרומי השמחה והחגיגיות אל חיי היומיום, מדוכאים משהו מכך שאין עוד חגים; או לקחת את האנרגיה ביחד איתנו כצידה לדרך. בראש השנה התעלינו, ביום כיפור חשנו מטוהרים, בסוכות יצאנו שוב לחיות בסוכה תחת הגנתו של האלוקים ובשמחת תורה שרנו, רקדנו, וחיבקנו את ספר התורה. הבה ניקח את התחושות, נתרגם אותם למעשים ונשמר אותם במשך השנה כולה. המשך שבוע נפלא וקריאה מהנה הרב מנדי קמינקר נ.ב. בשל תקלה כלשהי, הקישור לסיפור האישי של ג'יי ליטווין לא פעל. הנה הוא | 
